<h1>ארחות חיים הלכ' טרפות סימן ה'</h1>
<h2>דף מב.</h2>
הכרם שניקבה טרפה ואין לו דבר שיסתום אותו שהרי חלב שעליו אסור וכן דעת הרשב"א ז"ל וביאר שכל הכרס נקרא כרס הפנימי וכרם חיצונה בשר החופה רוב הכרס ע"כ. וכן המסס ובית הכוסות שניקב אחד מהם לחוץ ממש טרפה וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל ואם נקב אחד מהם לתוך חלל חבירו מותר. פי' המסס הוא שקורין צינפנ"ש ובית הכוסות קפי"ל והמסס הוא מחובר לבית הכוסות אבל כל אחד יש לו דופן בעצמו ושופכין זה לזה מבית הכוסות נכנס להמסס ומן המסס לקיבה ומהקיבה לדקין ולפיכך כשהנקב מחללו של זה לחללו של זה כשר שכל אחד מגין לחבירו.
<h2>דף מח.</h2>
ובני יונה אין להם מרה וכשרים שכן תולדת מיניהן ויש מכשירין מטעם זה עוף שאין בו מרה ואין זו ראיה שאין למידין ממין לשאינו מינו. והצבי אין לו מרה בכבד אבל יש למטה סמוך לזנבו. ואם נמצאו שתי מררות או שני מעים וכיוצא בהן טרפה וי"א דוקא כשהמררות סמוכות זו אצל זו ודבוקות זו בזו דבהכי מטרפא משום דכל יתר כנטול דמי ונמצא מקומה נקב באחרת אבל אם היו בשני מקומות כשרה. דאפילו נטלה לא נשתייר נקב אלא בכבד שאינו נפסל בכך. ויש שכתבו שאם שתי המררות נשפכות זו לזו שמותרות כדאמרינן [חולין נ"ח ע"ב] בתרתי סניא דיבי דשפכי אהדדי דכשרה ואי לא שפכי אהדדי טרפה וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל.
נטלה המרה טרפה בין בעוף בין בהמה ויש מן הגאונים שהתירוה והוכיחו זה מדבעינן שישתייר בו כזית במקום מרה מכלל דבמרה עצמה לא קפדינן ויש מן הגאונים שהורו שעוף שלא נמצאת בו מרה כלל טועמין הכבד ומוצצין אותו אם יש בו טעם מר מותר ואם לאו אסור וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל.
<h2>דף מט:</h2>
הקיבה שנקבה וחלב טהור סותם הנקב מותרת וכן כל נקב שבשר או חלב טהור סותמו מותרת חוץ מחלב הלב וקרום שעל הלב כלו. והמחיצה שבאמצע הבטן שמבדלת בין אברי המאכל לאברי הנשימה והיא שקורעין אותה ואח"כ תראה הריאה והיא הנקראת (תרבץ) [טרפש] הכבד. והמקום הלבן שבאמצעה וחלב המעי האחרון באברים אלו אינן מגינין לפי שהן קשין. ונקב שנסתם מהם אינו [כ]סתום. וחלב חיה אע"פ שהוא מותר אם כנגדו בבהמה אסור אינו סותם בחיה.
<h2>דף נ:</h2>
מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות שנקרא דובלייא [מצד אחד] כשרה ואם ניקב נקב מפולש לתוך חלל בית הכוסות ונמצאת טפת דם בתוך הנקב טרפה דודאי קודם שחיטה נקב. ואם אין דם בתוך הנקב הרי זו מותרת שמא אחר שחיטה דחקה ונקבה. וי"א שאפילו לא נקב נקב מפולש אלא נמצאת קורט דם נגד הנקב מבחוץ טרפה שהדבר מוכיח שהנקב מפולש ואע"פ שאינו ניכר. ודעת הר"ש ז"ל דדוקא בבית הכוסות יש לחלק בין מפולש לשאינו מפולש לפי שהן כעין שתי עורות מדובקין ושומן מפסיק בין שתי הדפנות ואם נקב האחד השני מגין בעדו אבל בשאר המעין אין לחלק שהעור דק וקלוש ואם יתחב שם מחט אין שם עור שיגין וכן דעת הרשב"א ז"ל (ת"ה הקצר בית ב' שער ג' בדין ניקב בית הכוסות) ויש חולקין בזה ואומרים שבכל מקום שנמצא המחט יש למשמש בנחת ולדקדק יפה אם נשאר שם מקצת העור שלם כנגד פי המחט מגין כנגדו וכשרה ומביאין ראיה לסברא זו מדאמרינן (חולין נ' ע"א) בני מעים שנקבו וליחה סותמתן טרפה משום דליחה אינה מגינה מכלל דקצת העור מגין.
<h2>דף נח:</h2>
מעי היוצא מבית הכוסות להמסס כשר ואינו יתר וכן דעת הרשב"א ז"ל.
